רייכמן הלל ברעל נ' סער בטחון בע"מ

פסק דין

פתח דבר

בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים, שכר עבודה וזכויות סוציאליות נלוות.

רקע עובדתי

התובע עבד כמאבטח חמוש בנתבעת, חברה לשירותי שמירה, החל מחודש 2/2003 ועד לחודש 3/2006 (38 חודשים). התובע ביצע עבודתו בעיקר באוניברסיטה העברית, בקמפוס הר הצופים.

התובע שירת בשירות מילואים 30 יום עובר לסיום עבודתו.

אין מחלוקת כי על יחסי הצדדים חלים ההסכם הקיבוצי הכללי בין ההסתדרות לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל מיום 12.7.1972 (מס' 7019/72, י"פ 1976 תשל"ד, 528) (להלן: "ההסכם הקיבוצי") וכן צו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.12.73 (להלן: "צו ההרחבה").

התובע תבע פיצויי פיטורים, משלטענתו התפטר מחמת הרעת תנאים, התפטרות שדינה כדין פיטורים וכן תבע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כמו כן תבע התובע הפרשי שכר לפי שכר של 27 ₪ לשעה בהתאם לחוזה של הנתבעת עם האוניברסיטה העברית. כן תבע התובע תשלום שכר עבודה שלא שולם בגין הגעה לתדריך ¼ שעה לפני הזמן והמתנה של ¼ שעה לאחר משמרת וכן פיצויי הלנת שכר עבור רכיב זה. לטענת התובע, עבד בהיקף של 100% משרה וזאת לאור כמות המשמרות שעבד בהן באופן קבוע ולא בהיקף שטענה הנתבעת. כן תבע התובע תשלום עבור שעות נוספות, החזר הפחתות וניכויים אסורים בשכר, דמי חגים, פדיון חופשה, הבראה, הוצאות מזון, תוספת משפחה, תוספת ותק, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת תגמולים וקרן פנסיה.

הנתבעת טענה כי התובע התפטר ולא פוטר וכי לא היתה הרעת תנאים ומשכך אינו זכאי לפיצוי פיטורים. לטענת הנתבעת כתב הסילוק תקף והתובע מנוע מלתבוע בניגוד לו. עוד טענה הנתבעת כי שכר היסוד השעתי של התובע הינו 24 ₪. לטענת הנתבעת עבד התובע בהיקף של 91% משרה. כן טענה הנתבעת ביחס ליתר הרכיבים שתבע התובע כי הוא אינו זכאי להם מסיבות שונות, בין היתר מחמת שלא הוכחו או לא כומתו כראוי או כבר שולמו כפי שיפורט להלן.

בפנינו העידו מחד התובע עצמו, מר אלון אלרט (להלן: "אלון") וכן הוגש בהסכמה תצהירו של מר בנימין ללא הסכמה ביחס לתוכנו. מטעם הנתבעת העיד מר אייל פרל (להלן: "אייל").

תוקף כתב הסילוק

התובע חתם ביום 18.5.06, לאחר סיום עבודתו, על מסמך שכותרתו "שטר סילוק" ובו הוא מוותר על תביעותיו כנגד הנתבעת בתמורה לסכום של 2,700 ש"ח (נספח ב לכתב ההגנה). לטענת התובע, נאלץ לחתום על מסמכים אלה בכדי לקבל את הסכומים המגיעים לו מידי הנתבעת ותוכנם של מסמכים אלה הוכתב לו על ידי הנתבעת. כן טען התובע, כי כתב הסילוק אינו ברור וחד משמעי ואינו מפרש מהם הרכיבים עבורם שולם הסכום האמור בו, כתב הסילוק לא הוסבר לתובע ולא הוצג לו חשבון מפורט של הסכומים המגיעים לו תוך פירוטם וחישובם. כמו כן טען התובע כי הסכום הרשום בכתב הסילוק ניתן לפי הקשרו בגין חופשה והבראה שהינן זכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתנות. התובע טען גם לניצול, עושק וכפיה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי חתימת התובע על כתב הסילוק מונעת הימנו לתבוע תביעתו זו משנעשה לו גמר חשבון והוא קיבל את המגיע לו, אם כי יש לציין שבסיכומיה כמעט שלא התייחסה לענין זה.

מגמת בתי הדין לעבודה היא שלא לאשר כתבי סילוק גורפים וכוללניים. בפסיקה נקבע כך:

"המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים אלה:

(א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי;

(ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו (ר' דב"ע נז3-229/ ; נז3-247/ חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים ואח' (טרם פורסם), והאסמכתאות שם);

(ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הויתור (ר' דב"ע מז3-140/ כיתן בע"מ - סיימי חיות, פד"ע יט, 492 ,489; דב"ע נז3-55/ יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם);

(ד) יש פגם במסמך הויתור (ר' דב"ע נז/3-35 לואיזה חדד ואח' - חירות בע"מ ואח' (לא פורסם); דב"ע נה3-164/ אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ-משה גורין פד"ע כט 389 ,385);

(ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.(ר' דב"ע נו3-29/ תנובה בע"מ - אסתר לוסקי (לא פורסם); דב"ע נו3-55/ יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם); דב"ע לא/12-3 צ'יבוטורו - אטלקה פד"ע ד 177 ,173; דב"ע לא3-22/, ציק ליפוט-חיים קסטנר פד"ע ג 218 ,215)." דב"ע (ארצי) 98/2 אלדד קנטי - דיגיטל אקויפמנט (ניתן ביום 1.6.99).

דב"ע (ארצי) 98/2 אלדד קנטי - דיגיטל אקויפמנט (ניתן ביום 1.6.99).